<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן ל"ו</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ונשאל הרשב"א ז"ל אם סומכין בשמירת הפעוטות כששולחין אותו לאוצרות יין עם השפחות והשיב כי בזה סומכין לפי שאין הדבר תלוי בעדות וכל מקום דאיפשר לומר מרתת סומכין עליו להקל ואף על פי שאין כאן עדות עד כאן. וכן נמי פסק הר' יום טוב אשבילי על קטן היודע לשמור גופו וכו' וז"ל דין קטן כך הוא (הוא) במילתא דקאי בחזקת איסור והוא מעיד שיצא מאיסור להיתר כההיא דבהמה בחייה וכו' צריך עד גדול שראוי להעיד אבל שמירת הטומאה דלאו סהדותא ממש הוא אלא אחזוקי טהרות בחזקת טהרה כדמעיקרא מהימן. יש ללמוד שסומכין על הקטנים בשמירת דברים שמביאין ממקום למקום או ששומרים בשר כשר שנתנו ביד גוי וכיוצא בו מדברים שאין בהם חזקה של איסור אלא חששא שלא יתחלף או שלא יגע בו גוי מכיון שבא לכלל דעת שמירה והוא הדין בחלב שחלבו גוי וקטן כזה רואהו דהא ליכא בחלב גופיה חזקה דאיסורא לא חיישינן לאיערובי מפי רבינו נ"ר.
